היסטוריה קצרה של הזמר העברי
"ההיסטוריה הפנימית של עם שוכנת בתוך שירתו"
מאת: אדם הפטר
שנות השישים והשבעים
בתחילת שנות השישים, בולטת ביצירתה אחת מהדמויות המרכזיות בזמר הישראלי השורשי - המלחינה וכותבת המילים, נעמי שמר. אחת מסגולותיה הבולטות: להלחין מנגינה ברמה גבוהה מאוד, על רקע הרמוני פשוט. להבדיל מסאשה ארגוב, שאצלו המנגינה מורכבת וכמותה גם ההרמוניה המובילה. שיריה של נעמי שמר עממיים, וקרובים בנושאיהם ללבו של העם. שירים המסמלים זמנים טובים, וזמנים קשים.
במצעד היובל, שנערך בקול ישראל (רשת ג') ביום העצמאות במלאת חמישים שנה למדינת ישראל, נבחר שירה של נעמי שמר, 'ירושלים של זהב', שנכתב לפני מלחמת 'ששת הימים', לשיר היובל. שיר זה הוזמן על ידי רשות השידור, בנוסף לעשרת השירים שהושרו בפסטיבל הזמר והפזמון בשנת 1967, קרוב מאוד למלחמת 'ששת הימים'. הזמרת שולי נתן שבצעה את השיר בליווי גיטרה בלבד, כבשה את הצופים מיד. הקהל בבנייני האומה' נסחף אחריה עם הפזמון: "ירושלים של זהב/ ושל נחושת ושל אור/ הלא לכל שיריך/ אני כינור".
משיריה הראשונים של נעמי שמר: 'זמר נודד' (הדרך ארוכה היא ורבה), נכתב עבור להקת "בצל ירוק" בשנת 1958. 'הטיול הקטן' (לטיול יצאנו כלנית מצאנו...), שיר המבטא את אהבתה של נעמי שמר לטבע. שיר נוסף באותו נושא, 'וואלס להגנת הצומח'. את השיר 'שירו של אבא' כתבה עבור רביעיית נשים, שענתה לשם "האחיות שמר". את ההשראה לשיר זה קבלה מאביה, שהיה חלוץ מאנשי העלייה השלישית ומראשוני קבוצת 'כנרת'. האב, איש חילוני, שגדל על מסורת ישראל ואהב את הניגונים החסידיים. המושג 'יבנה המקדש', המוזכר בשיר, מדבר על התחדשות העם בארצו. 'לא לשווא אחי חצבת...' שר אביה של נעמי שמר לרעו העובד לידו ולכל אלו שעסקו בהפרחת השממה.
בשנת 1963 שרה 'להקת הנח"ל' את שירה 'חורשת האיקליפטוס'. את 'שיר השוק' בצעה להקת "התרנגולים". בשנת 1964 יצאה 'להקת הנח"ל' עם התוכנית 'שמש במדבר'. כל שירי תוכנית זו נכתבו בידי נעמי שמר, ביניהם השיר 'מחר', שסימל את האופטימיות באותה תקופה ודבר על השלום המתעכב, בתקווה, שאם לא יגיע מחר, אז מחרתיים. 'העיר באפור' נכתב אף הוא בשנת 1964 כהזמנה לשלישיית "גשר הירקון" לתכניתה השניה, כאשר ישראל גוריון מחליף את יהורם גאון בקולות הגבוהים. את המילים התאימה לשיר צרפתי מאותה תקופה ('היא היתה כה יפה'), ורק לאחר מכן הוסיפה לחן משלה.
שירה 'על הדבש ועל העוקץ' הושר על ידי יוסי בנאי על רקע החזרת חצי האי סיני למצרים בעקבות הסכם השלום. ביולי 1973 פנתה נעמי שמר אל הזמרת חוה אלברשטיין, והציעה לה לשיר גרסה עברית לשירם של 'החיפושיות': 'LET IT BE'. באוקטובר אותה שנה, פרצה מלחמת 'יום כיפור'. תוך כדי המלחמה שידרה הטלוויזיה הישראלית בכל ערב את התוכנית 'מפגש אמנים'. באחת התוכניות בוצע השיר 'לו יהי', כאשר נעמי שמר החליטה סמוך להופעת הבכורה להלחין לו לחן משלה.
שיריה של נעמי שמר נקלטו בקלות רבה בשכבות אוכלוסיה רבות, והפכו עם השנים, לשירי עם, המושרים בפי כל בערבי תרבות ובזמר. כאשר נעמי שמר מתייחסת למושג "שירה בציבור", היא מעדיפה את הביטוי "שירת רבים", וזה בניגוד ל "שירת היחיד". לא פעם ציינה, שבהופעותיה, יש שירים שהייתה מעדיפה לשיר כ "שירת יחיד", על מנת שהקהל יהיה קשוב אליה כמגישה. שמר המזוהה עם שירי "ארץ ישראל", בטאה לו פעם את אהדתה לזמר המזרחי, שיצא מהקסטות של התחנה המרכזית אל תכניות הרדיו והטלויזיה המרכזיות, תוך שהיא מדגישה את קולות הזמרים, הטמפרמנט שלהם והקשר שהם יוצרים עם הקהל.
במצעד חגיגי לבחירת השיר האהוב של נעמי שמר, שנערך ברשת ג' בשנת 1993, נבחר השיר 'אנחנו שנינו מאותו הכפר' במקום הראשון ('ירושלים של זהב' היה מחוץ לתחרות, כי אמרו שזה לא כוחות). שמר אהבה את הבחירה, וראתה בה ביטוי לבגרות ולאנינות טעם.
מלחמת 'ששת הימים', שהיתה מלחמה מהירה ונחשבה לניצחון גדול, הולידה שירים שהביעו את רוח הפטריוטיות, ביניהם גם שירי התנשאות כמו: 'באנו למילואים', 'נאצר מחכה לרבין', 'מיצרי טיראן', 'שארם-א-שיך'.
נורית הירש, מלחינה חשובה, הלחינה שירים ופזמונים רבים. כמו כן, כתבה לקולנוע, לתיאטרון, לרדיו ולטלוויזיה. בין שיריה הידועים: 'פרח הלילך', 'מקהלה עליזה', 'בשנה הבאה', 'כבר אחרי חצות', 'אח יא ראב יא ראב' (מתוך גרסה לתיאטרון 'הבימה' לסרט הישראלי הקלאסי 'סלאח שבתי' בבימויו של אפריים קישון), 'ללכת שבי אחריך', 'שם' (בביצוע אילנית באירוויזיון), 'ושוב נצאה אל הדרך', 'פרפר נחמד' ועוד רבים וטובים.
יורם טהר-לב, תמלילן ופזמונאי בולט בנוף הזמר הישראלי: 'בפרדס ליד השוקת', 'פשוט שיריונר', 'הורה', 'המלח שלי', 'גבעת התחמושת', 'חסקה', 'עצי הצפצפות', 'ישנן בנות', 'קום והתהלך בארץ', 'שהשמש תעבור עלי', 'הבלדה על יואל משה סלומון'. בתחילת שנות השבעים הלחין מוני ארמיליו את שירו של טהר-לב 'ההר הירוק תמיד', המתאר את נוף הכרמל כפי שהוא נראה מקיבוץ 'יגור', שם נולד וגדל המשורר.
את לחניו של אמריליו לשירים 'בארץ אהבתי' ו'רקפת', שרה הזמרת רוחמה רז. את לחנו לשיר 'יש פרחים' בצעה דורית ראובני. שניים מלחניו של יאיר רוזנבלום 'היום הזה ממש' ו'מסביב למדורה', בוצעו אף הם על ידי דורית ראובני.
לגלי צה"ל היתה מסורת בת שנים: קיום 'ערב שירי משוררים' פעם בשנה. מהשירים הידועים שנולדו ממפעל מבורך זה: 'דצמבר', 'כשאלוהים אמר בפעם הראשונה', 'יום יום אני הולך למעונך', 'אומרים ישנה ארץ', 'ציפור שנייה', 'יש לי סימפטיה'. בדרך כלל הולחנו שירים של משוררים ידועים כמו שאול טשרניחובסקי, חיים נחמן ביאליק, נתן אלתרמן, נתן זך, ונתן יהונתן. השיר 'דרישת שלום' חובר במיוחד עבור המבצע המסורתי של גלי צה"ל, ה'שירותרום', שנועד לגייס כספים לרווחת חיילי צה"ל. השיר, שחובר בשנת 1985, בוצע ביום העצמאות תשמ"ה על ידי הזמרת ירדנה ארזי. שירים נוספים של ירדנה: 'אתה לי ארץ', 'שהשמש תעבור עלי'.
בסוף שנות השישים הלחינה אלונה טוראל, למלותיה של תרצה אתר (בתו של המשורר נתן אלתרמן),את השיר 'גשם בוא' שבוצע על ידי להקת הנח"ל. אלונה טוראל היתה שותפה כפסנתרנית ללהקה חשובה, "פלטינה", בהנהגתו של המתופף אהר'לה קמינסקי, שנגנה בעיקר מוסיקת ג'ז. הרכב זה, ליווה במשך שנים את הזמרת חוה אלברשטיין, שפרצה בשנות השבעים כזמרת בסגנון אחר. במופעיה הראשונים ליוותה את עצמה בגיטרה בלבד. חוה אלברשטיין הוכיחה עצמה כזמרת מצוינת ובעלת יכולת מרשימה בהגשת השירים והעברת הטקסט. תוך בניית הקריירה שלה זכתה חוה לבצע את השירים של מיטב הכותבים והמלחינים: נחום היימן, מתי כספי, מישה סגל, תרצה אתר, דפנה אילת, משה וילנסקי, צביקה פיק, דן אלמגור, אהוד מנור, דרורה חבקין. בין להיטיה מתקופת תכניות היחיד משנות השבעים: 'בלדה לבת הטוחן', 'תפילת יום הולדת', 'נשים רוקדות' (בנות עשרים ובנות מאה מוכרחות לרקוד...), 'את חרותי', 'שיר סיום' (הצרצרים בקיץ), 'לידי גודייבה', 'כמו עשב בניסן'.
חנן יובל שירת בלהקת הנח"ל. פעילותו כמלחין החלה בשנות השבעים. בסוף שנות השישים היה חבר בשלישיית "השלושרים". סגנון לחניו ושירתו ייחודיים מאוד: 'שהשמש תעבור עלי', 'אתם זוכרים את השירים', 'פגישה חצי פגישה', 'לכל איש יש שם', 'הלילה הוא שירים', 'פסוליה' (מילים של דוד שושי), 'ואם השיר הזה נשמע לכם מוכר', 'אני וסימון ומואיז הקטן'.
יהונתן גפן, יליד נהלל, כתב את המילים למופע 'הכבש השישה עשר' בשנת 1978. כמו כן, כתב שירים וסיפורים רבים. סאטיריקן, הבא לידי ביטוי בטור קבוע בעיתון 'מעריב' בכל סוף שבוע. בין שיריו המולחנים: 'גן סגור', 'איך שיר נולד', 'הנסיך הקטן', 'יהיה טוב', 'מקום לדאגה', 'זה היה סיפור של חורף', 'אי ירוק בים', 'גן של שושנים'. באמצע שנות השבעים יצא יהונתן גפן יחד עם הזמר דני ליטני במופע - 'שיחות סלון'. בין השירים שילב יהונתן טקסטים נוקבים בנושאים שונים שהעסיקו את החברה הישראלית.
דני ליטני, שהוא גם מלחין, קנה לו שם של זמר המזוהה בעיקר עם סגנון הבלוז. בין שיריו הידועים: 'ולא היה בינינו אלא זוהר', 'ציף ציף מעל הרציף', 'אדם זקן', 'אופליה', 'לא טוב היות האדם לבדו' (יחד עם יהודית רביץ).
בסוף שנות השישים התגלה זמר, עולה חדש ממרוקו, אבי טולדנו. את השיר 'זוהי יפו' הקליט עוד לפני גיוסו ללהקת 'השריון' (סולן בשיר 'אחי הצעיר יהודה'). בין להיטיו לאחר שחרורו מצה"ל - 'שלא לאהוב אותך', 'הדרך חזרה', 'למה ככה' (עם עירית ענבי באחד מפסטיבלי הילדים), 'איך עובר לו רץ הזמן', 'עם רדת יום'. לחניו לשירים 'הורה' ו'חי' זכו להצלחה, הראשון בביצועו, והשני בביצועה של עפרה חזה, (בוצעו בארווויזיון והגיעו למקום שני). סגנון שירתו של טולדנו "שנסונרי", אקספרסיבי ומלא עצמה.
סוף שנות השישים, תחילת שנות השבעים, נחשבים לתחילת עידן הרוק הישראלי, כאשר המלחין והזמר, שמוליק קראוס, נחשב לאב הרוחני שלו. שמוליק קראוס הוא זה שיצר בשותפות עם הרכב מעולה את להקת "כף התקווה הטובה". חברי הלהקה היו: זוהר לוי - תופים, אלי מגן - שירה ובס, ג'וזי כץ - שרה ויענקל'ה רוטבליט - כתב מילים. שני השירים הבולטים של הלהקה: 'בלדה לעזוב קיבוץ' והשיר 'לוח וגיר' שאומר בין היתר: 'לו רק היית פחות המורה שלי... הייתי מראה לך מי הוא הילד הכי מפותח בכתה'. "כף התקווה הטובה" התפרקה עוד בטרם יצא תקליטה הראשון.
מתוך הרכב זה יצאה להקה מהחשובות בתולדות הרוק בארץ, להקת "אחרית הימים": 'העץ הוא גבוה', 'שש עשרה מלאו לנער', 'פתחי לי את הדלת', 'אין מקום לשניים על עמוד החשמל', 'יש לי יום הולדת'. חברי הלהקה היו: אלי מגן, גבי שושן, זוהר לוי ויצחק קלפטר . להקת "אחרית הימים" נחשבת ללהקה, שהקדימה את זמנה.
בנוסף אחראי קראוס, שהוא, אגב, חסר השכלה פורמלית במוסיקה והתבסס בעיקר על כשרונו הטבעי, לייסוד שלישיית "החלונות הגבוהים" בשנת 1967. השלישייה כללה מלבדו, גם את אריק איינשטיין וג'וזי כץ. שמוליק קראוס אהב להלחין טקסטים עממיים, הקרובים לשפה היומיומית המדוברת. הוא יצר מוסיקה אקוסטית, שבה הגיטרה ולאו דווקא החשמלית, היא המובילה, ונותנת את הצבע המרכזי. הוא הושפע בלחניו ועיבודיו מלהקת "החיפושיות" הבריטית, שהייתה הלהקה החשובה ביותר בשנות השישים. משיריה הבולטים של שלישיית "החלונות הגבוהים": 'זמר נוגה', 'בובה זהבה', 'אינך יכולה', 'כל השבוע לך', 'הורוסקופ', 'אל אל יחזקאל'. כותבי המילים בתקליט הבודד, שהקליטה הלהקה: חיים חפר, אריק איינשטיין, חנוך לוין, יורם טהר-לב, רחל ומרים ילן שטקליס. קראוס הוא הזמר-יוצר הראשון שפעל בהרכב קולי ישראלי. שמוליק קראוס המשיך את דרכו המוסיקלית בהפסקות לאורך השנים ויצר שירים נפלאים, חלקם שוב עם יעקב רוטבליט: 'אם' (עד מתי תאכל החרב...), 'אחרי עשרים שנה', 'גלגל מסתובב', 'גיטרה'.
בשנת 1981 החל קראוס לעבוד על התקליט 'גלגל מסתובב', אחרי תקופה ארוכה ללא הקלטות. למעשה, נולד התקליט כיוזמה של מספר חברים, ביניהם חצקל איש כסית ז"ל, המשורר יבי ואחרים, "שהחליטו" שהגיע הזמן שקראוס יצא עם תקליט חדש. החברים לא רק שעודדו, אלא גם פתחו את הכיס. קראוס הודה להם בצורה מקורית: פנה לרוטבליט, סיפר לו את הסיפור וביקש שיכתוב על זה שיר. רוטבליט הזכיר בשיר את כל החברים שהיו שם ועזרו, קראוס הלחין וכך נולד השיר 'איך עושים תקליט'.
שירים ידועים נוספים של הפזמונאי יעקב רוטבליט: 'שיר לשלום', 'לקחת את ידי בידך', 'קפה טורקי', 'צא מזה', 'יש לי יום הולדת', 'שבתות וחגים', 'חוזה לך ברח', 'אני רואה אותה (בדרך לגמנסיה)', 'אני שוכב לי על הגב', 'באה מאהבה', 'כמה טוב שבאת הביתה'. על גב ספר משיריו, בשם 'מאבד תמלילים', לא שוכח רוטבליט להודות למלחינים, ללהקות, לנגנים, לזמרים, לזמרות ולטכנאי ההקלטות, שבלעדיהם היו נשארים שיריו על הנייר בלבד. צא וחשוב, כמה אנשים היו מודעים לשירו של ביאליק 'הכניסיני תחת כנפך', לולא זכה למספר לחנים לאורך השנים.
בשנות השבעים הקים שלמה בר את להקת "הברירה הטבעית", בה שימש כמלחין, כזמר מוביל וכנגן כלי הקשה. הלהקה משלבת סגנון ים תיכוני עם השפעות צפון אפריקאיות בעיקר ממרוקו. השיר הבולט ביותר של הלהקה הוא: 'ילדים זה שמחה'. הרבה אנשים שאהבו את השיר, התחברו יותר לשמחה שבו ופחות למחאה שהשיר מבטא. שיר זה הוא דוגמא אחת מני רבות לחוסר היכולת של האמן לשלוט על הדרך בה הקהל מפרש את שיריו.
יוסי בנאי הוא שחקן ומגיש פזמונים ייחודי. בתחילת שנות השבעים, יצא יוסי בנאי במופע 'פרצוף של צועני', ערב שירים בסגנון השנסון הצרפתי. שנסונרים ידועים באותה תקופה היו- ג'ורג' ברסאנס, ג'ורג' מוסטקי וז'אק ברל. נקודת המוצא של שיריהם הייתה: האיש הקטן, המקבל את תופעות החיים והמוות בסוג של הומור, שבעזרתו הוא מנסה להגן על עצמו. כל השירים במופע תורגמו לעברית. יוסי בנאי תרם במשך השנים כתמלילן וכבמאי במספר תוכניות של שלישיית "הגשש החיוור". השירים הזכורים מתוך התקליט בסגנון השנסון, ששר יוסי בנאי: 'אהבה בת עשרים' מאת ז'אק ברל בתרגומה של נעמי שמר, 'הגבירה בחום' מאת ג'ורג' מוסטקי, שתרגם יעקב שבתאי (בוצע ביחד עם אילנה רובינא) והשיר 'חצוצרת התהילה' מאת ברסאנס בתרגום ניסים אלוני. שיר מתובל בהומור, בשם 'בחולות' (היה זה בחצות הליל... כשזוג יצא לו לטייל בחולות), בוצע על ידי יוסי בנאי בתחילת שנות השישים.
לכבוד היובל למדינת ישראל זכה יוסי בנאי להיות חתן פרס ישראל בתחום התיאטרון. בנימוקי הפרס נאמר: "יוסי בנאי מבטא בכשרונותיו, באישיותו ובעולמו היצירתי, את השילוב יוצא הדופן והיחודי של שחקן, של במאי, של כותב ושל איש הבמה הקלה. בכל אלה, בנוסף לעממיותו, ראוי יוסי בנאי לקבל את הפרס".
אחד מציוני הדרך החשובים בתולדות מוסיקת הרוק בישראל, הן הלהקות שנולדו בארץ בסוף שנות השישים. מקורות ההשפעה וההשראה ללהקות אלו היו הרכבים מפורסמים: להקת החיפושיות, האבנים המתגלגלות, כמו כן להקות עם צליל קשוח יותר כמו לד זפלין, סגול כהה, קצפת (עם הגיטריסט אריק קלפטון) וכמובן הגיטריסט שהיה לאגדה עוד בחייו ג'ימי הנדריקס. הלהקות הישראליות ניסו להחדיר את הסגנון החדש לארץ, והופיעו בעיקר במרתפים בתל אביב ובמועדונים בעיר רמלה. התקשורת לא עזרה במיוחד להפצת המוסיקה של ההרכבים החדשים, דבר שהיקשה על הצעירים המוכשרים לשרוד לאורך זמן. בין הלהקות הבולטות ניתן לציין את להקת האריות ('אהבתנו היא דבר צומח') להקת עוזי והסגנונות ('רכבת הבוקר') והצ'רצ'ילים ('היא אשה'). אגב מתוך להקת הצ'רצ'ילים שהייתה בין היתר להקת ליווי של אריק אינשטיין בתחילת שנות השבעים, צמחו הגיטריסט חיים רומנו והמלחין, הבסיסט והזמר מיקי גבריאלוב.
"אל תקרא לי שחור" - מחזמר שהוצג בשנת 1972 וטיפל בנושא האפליה בין שחורים ולבנים. בין המשתתפים: אברהם פררה, רותי נבון ועוזי פוקס, שלושתם זמרים מעולים. 'יום יבוא' (הלחין בני נגרי למלים של דן אלמגור) היה הלהיט הבולט במחזמר. עוזי פוקס, שהיה סולן להקת "עוזי והסגנונות" הקליט את השיר 'שלחי לי תחתונים וגופיות' על רקע שהיית כוחות צה"ל בשטח במלחמת 'יום הכיפורים'. כמו כן, הקליט את השיר 'ילדונת'. רותי נבון הביאה לנו את 'גשם בעיתו', 'בין האצבעות', 'חשמל זורם', ו'הרקדן האוטומטי' יחד עם צביקה פיק. אברהם פררה שר בעיקר שירים בלדינו ורומנסרות ספרדיות.
תחילת שנות השבעים נשלטות על ידי גברים בתחום היצירה, אם כי בהמשכן תופענה גם יוצרות חשובות. בשנים אלו, ניתן להבחין במספר שינויים מהותיים: ההפרדה שהייתה בין מלחין, כותב מילים ומבצע, הולכת ונעלמת. יותר ויותר יוצרים הופכים להיות המבצעים של יצירותיהם. יוצרי שנות השבעים התמקדו בעיקר בנושא הפרט ובעיותיו לעומת שירים של תחושת הביחד בעשורים קודמים. בתקופה שבין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים, נשמעו בארץ שירים עם השפעות שונות, בעיקר מאירופה. היו שירים עם השפעה צרפתית, אך בעיקר הושפענו מפסטיבל סן רמו שבאיטליה. השפעות אלו הגבירו את הפופולריות של השירים המלודיים, הרומנטיים והמתקתקים. אחרי מלחמת יום הכיפורים שמילאה את בתי הקברות בבחורים צעירים, השתנו פני המוסיקה הישראלית. השירים של אמצע הדרך הפכו לסוג ב' ובמקום זמרים עם קול גדול ומנגינות קליטות, התחילו לחפש מוסיקה יותר מתוחכמת וזמרים עם אמירות אישיות. הקהל חדל לקבל זמרים שהיו מוצרים של אנשים אחרים. העדיפו אמנים ששרו את אופיים ונשמתם. רק מי שנעשה יצירתי שרד. במקביל, הלכו וגברו ההשפעות במוסיקה ובתכנים שבאו מכוון אנגליה ואר"הב.
לעומת שליטה כמעט בלעדית של יוצרים ומבצעים גבריים עד כה, מופיע דור של זמרות: חוה אלברשטיין, נורית גלרון וזמרות יוצרות כמו יהודית רביץ, אסתר שמיר וקורין אלאל. אסתר שמיר, שכתבה מלים ולחן, היא למעשה חלוצת הרוק הנשי בארץ. מיצירותיה של אסתר: 'המקום הכי נמוך בתל אביב', 'בוא נשחק במחבואים', 'עברתי רק כדי לראות', 'חזקה מהרוח'.
המשוררת שמרית אור, שהיא דור שני ליוצרי מלל (אביה הוא המשורר יעקב אורלנד), כתבה את 'שיר היונה' בתחילת שנות השבעים. השיר הולחן על ידי מתי כספי, שהלחין באותה תקופה גם את השיר 'אליעזר בן יהודה' למלותיו של ירון לונדון. השיר מספר על מי שנחשב למחייה השפה העברית.
אילנה רובינא, ששרה בשנות השישים את השיר 'לך איתה', שרה בתחילת שנות השבעים בפסטיבל הזמר החסידי את השיר 'יברכך'. את השיר הלחין הרב שלמה קרליבך. לחן נוסף שלו 'והאר עינינו' הושר אף הוא בפסטיבל הזמר החסידי הראשון ב 1970-, שנערך בחול המועד סוכות. הרב שלמה קרליבך התפרסם, כמי שניסה לקרב לבבות בעזרת שירים הקרובים לדת, והיה מנושאי הדגל של האמרה היהודית הידועה: 'איש באמונתו יחיה'. הוא נולד בשנת 1927 ונפטר ב - ,1994 כשהיה בדרך להופעה, במטוס מעל שמי ארצות הברית. שיר נוסף מהפסטיבל החסידי הראשון, הוא השיר 'עושה שלום במרומיו', שהושר על ידי יגאל בשן יוצא 'להקת פיקוד הצפון'.
את השיר 'ערי הגדה' הקליט יגאל בשן עם סיום מלחמת 'ששת הימים' לפני הגיוס לצה"ל. 'מתוק לו' ו'לצפון באהבה' היו פורצי הדרך לקריירה עצמאית כסולן, כשהיה בלהקת 'פיקוד הצפון'. בין להיטיו לאורך השנים: 'יש לי ציפור קטנה בלב', 'סיוון', 'קפה אצל ברטה', 'אין לי יותר מה לומר', 'אנחנו נשארים בארץ' (עם עוזי חיטמן ויהונתן מילר בשלישיית "כמו צועני"), 'בוא נעשה לנו חג'. יגאל בשן נמנה עם מספר זמרים (אריאל זילבר, שלום חנוך), שניסו את כוחם בבריטניה מולדת הזמר הלועזי, אך התברר שהדבר אינו פשוט כלל ועיקר.
הנשמות הטהורות - שלישייה שכללה את נתן כהן, המלחין והמעבד, את נאוה ברוכין ויהורם ירוחמי. סגנון הלהקה התבסס על הרמוניות מיוחדות, שהקנה המלחין. ליווי הרקע היה פשוט והתבסס על גיטרות אקוסטיות. בשל ריבוי האקורד המוקטן בלחניו של נתן כהן, היו שקראו ללהקה שלישיית הנשמות המוקטנות. בין להיטיה המפורסמים: 'אחכה לך', 'קפה אצל ברטה', (שהתפרסם גם בביצועו של יגאל בשן), 'שלא יגמר לי הלילה', 'ברחוב הנשמות הטהורות'. בהמשך החליפה הזמרת יוצאת להקת השריון עירית בולקא, את נאוה ברוכין. על אף היות עירית בולקא זמרת מצוינת בפני עצמה, היה השילוב הווקאלי בהרכב הקודם מוצלח יותר. לאחר פירוק הלהקה, יצא נתן כהן לקרירה עצמאית.
המשורר והפזמונאי דודו ברק, כתב מילים לשירים רבים שהפכו עם השנים לשירי זמר מוכרים: 'ארץ ישראל יפה', 'לצפון באהבה', 'פרחים בקנה', 'חייך וחיי', 'שלום על ישראל', 'אחכה לך', 'שמלת כלולות', 'היום היום' ועוד רבים.
ערב משירי המשוררת לאה גולדברג הופק בתחילת שנות השבעים. הלחנים היו של סשה ארגוב, הזמרים אופירה גלוסקא ולוליק, הובילו צוות שהופיע בכל רחבי הארץ. משיריו הבולטים של המופע: 'ההר הירוק', 'נחל שלי'.
אופירה גלוסקא הפליאה בקולה בשירים: 'ציון הלוא תשאלי', 'שיר בארבעה בתים', כאשר נטלה חלק בפסטיבלי זמר בשנות השבעים. השיר 'חורשת האקליפטוס', מזוהה עם אופירה במיוחד וזאת בעת ששרתה בלהקת הנח"ל.
אחד הגורמים שהשפיעו על המוסיקה הישראלית, ושהיה לו את הכוח להרים או להוריד קרירה שלמה של אמנים מבצעים, היה מצעד הפזמונים. המצעדים שודרו ברשת ב' ובגל"צ. בזמן שידור המצעד, נכנס כל עולם הבידור לכוננות. אחוזי ההאזנה היו גבוהים. הייתה סקרנות איזה שיר נכנס, מי יצא, ומי במקום הראשון. הזמרים הקליטו בעיקר לשם השמעות ברדיו, פחות כדי למכור תקליטים. כח הקניה היה נמוך, לא יותר מכמה אלפים. מי שהיה במקום גבוה במצעד הוזמן להופעות.
היסטוריה של הזמר העברי