היסטוריה קצרה של הזמר העברי
"ההיסטוריה הפנימית של עם שוכנת בתוך שירתו"
מאת: אדם הפטר
שנות הארבעים והחמישים
התרשמות כוללת מהתכנים בזמר והפזמון הישראלי לפני קום המדינה, יכולה במידה זו או אחרת להוות בסיס למחקר היסטורי וסוציולוגי על החברה בארץ ישראל: שמירה - בצורה זו או אחרת על המסורת כפי שמוצא הדבר את ביטויו בשירי החגים ובשירי השבת, הכמיהה לגאולה, הנחישות להגן על המולדת, החיוניות של המים והשמחה על עצם היותם, התוכן מלא התשוקה של המילים בהן מוזכרת עבודת האדמה, הרצון להתאחד איתה - יש בכל אלה להביע את הלבטים, הכיסופים והסבל, מבלי להזניח נושאים כמו רעות, אהבה וילדים.
*בלחנים שלפני הכרזת העצמאות, ניכרת ההשפעה המזרח אירופאית, בעיקר הרוסית. שירים, ששרים עד היום בעברית, מקורם ברוסיה: 'ילדתי מרוסיה', 'מתפתל משעול הפרא', 'אט זורם הנחל', 'על ענפי שיטה', 'עץ התפוח', 'לושינקה', 'העגורים', 'בדומיה', 'בואי אימא', 'דוגית', 'היו ימים חבר', 'רותי'. האקורדיון היווה כלי ליווי מרכזי בערבי הזמר.
השפעה חזקה לא פחות, הייתה לאוכלוסייה הערבית והבדואית (חליל וכלי הקשה), שחיה כאן מזה שנים. דוגמא לכך ניתן לראות בשיר 'שירת החליל' של מרדכי זעירא. ההשפעה הערבית הייתה בעיקר על מבנה השיר: פתיחה שקטה ואיטית, כמעט ללא קצב מוגדר (רוּבַטוֹ, פֶרְמַטַה), ואז בעזרת הטרבוקה מתפתח השיר לקצב מזרחי סוחף. דוגמא נוספת אפשר למצוא בשיר: 'מעל המגדל סביב אשקיפה': הבית איטי ומתמשך, הפזמון בקצב סוחף.
כמו כן, ניכרת השפעה תימנית על סלסוליה. נושאת הדגל הראשונה הייתה ברכה צפירה, אמו של אריאל זילבר, יוצר רוק מהבולטים בארץ, שבצעה את השירים 'בין נהר פרת' ו'יש לי גן'. אליה הצטרפו אסתר גמליאלית 'שחורה אני ונאווה', 'גדליה רבע איש' וחנה אהרוני - 'צליל צליל'.
מלחין, שההשפעה הרוסית והתימנית גם יחד הורגשה ביצירתו: ידידיה אדמון ('שדמתי' ו'אליעזר ורבקה' -שתה אדוני כדי לפניך...). בשנת 1941 הלחין אדמון את השיר 'איל בן קרניים' להצגה 'מיכל בת שאול' שכתב אהרון אשמן. שיר זה מאפיין את השירים באותה תקופה, נוף גלילי, רועי צאן וכו'. ידידיה אדמון הלחין גם שירי חג רבים: 'שמחה רבה', 'בצאת ישראל', 'שושנת יעקב', 'סלינו על כתפנו', 'כך הולכים השותלים' ועוד. 'עץ הרימון' - הלחן בנוי משני חלקים: החלק הראשון (עץ הרימון נתן ריחו...) מבוסס על לחן עממי בוכרי, והפזמון (אוצרות אופיר וצרי גלעד...) הולחן על ידי ידידיה אדמון.
שירים נוספים מאותה תקופה ובאותה אווירה, משיריו של מתתיהו שלם (שהיה בעצמו רועה צאן): 'שה וגדי', 'שמחו נא'. כמו כן השיר 'אל המעין' של עמנואל עמירן, 'החליל' של המלחין דוד זהבי למלותיה של לאה גולדברג.
אגב, החליל הוא כלי הנגינה המוזכר ביותר בזמר העברי. יוצרים רבים, בעיקר בשנות השלושים והארבעים, שאבו רעיונות מצליליו ומסלסוליו. ביניהם: דוד זהבי, מרדכי זעירא, מתתיהו שלם ('רועה ורועה'), עמנואל זמיר, נחום נרדי, דניאל סמבורסקי ('שיר העמק', 'זמר הפלוגות').
שרה לוי-תנאי הקימה את להקת 'ענבל', שהבליטה את הזמר התימני בשירה ובתנועה. הלחינה את השירים: 'אל גינת אגוז', מתוך 'שיר השירים', ו'עם השחר ועם האור'.
מרדכי זעירא, מאבות הזמר העברי ('לילה לילה', 'מה אומרות עיניך', 'הודיה', 'היו לילות', 'שירת הנודד'), עלה לארץ מרוסיה בגיל 19. לפרנסתו עבד בבניין ובחברת חשמל. זעירה זכה לכינוי 'טרובדור'. הוא נדד לאורכה ולרוחבה של הארץ והביע בצליל את חוויות התקופה: 'שועלי שמשון' (מילים: אורי אבנרי, ששרת בחטיבת גבעתי במלחמת השחרור ביחידה שנקראה 'שועלי שמשון'). מרדכי זעירא שיתף פעולה עם אחד מכותבי המילים החשובים בתולדות הזמר העברי: יעקב אורלנד. בין השירים: 'שיר שמח', 'היו לילות', 'שני שושנים', 'אני נושא עמי'. 'שיר שמח' נכתב בתחילת שנות החמישים בערב זמר, שנערך בתל אביב לכבוד חג הפורים. בערב זה, השתתף גם שר החוץ דאז - משה שרת. כאשר הבחין השר ביוצרים המוכשרים, שנכחו באותה מסיבה, לקח אותם לחדר צדדי ואמר: "אתם לא יוצאים מכאן ללא שיר שמח לכבוד החג." יעקב אורלנד כתב גם את 'שיר הבוקרים' בעקבות הקמת הקיבוץ 'שדה בוקר', על רקע הרעיון שאפשר לגדל עדרי צאן ובקר ממש כמו במערב הפרוע בארצות הברית. בהמשך נולדו עוד שירי בוקרים. אורלנד מכנה באחד משיריו את מלאכת השיר: "'הצירוף', שפירושו חיבור של דברים שונים יחד וגם החלפת מעות קטנות במטבעות גדולים, אך לצורך ענייננו גם, ובעיקר, זיקוק והסרת הפסולת, כנהוג לגבי הזהב והסייגים". המשורר על פי תפיסתו, הוא אלכימאי של מילים, הבורא את המזוקק והצירוף מהחומרים הארציים ביותר. בשירתו מוכיח אורלנד את כוחו להקסים את הקורא בן זמננו.
את השיר 'על גבעות שיך-אברק' הלחין זעירא למילים של אלכסנדר פן, משורר חשוב שכתב גם את אחד משירי האהבה-קנאה - 'וידוי' (לחן: אלכסנדר ארגוב).
נחום נרדי, מגדולי המלחינים בארץ ישראל, עלה מרוסיה בהיותו בן עשרים ושתיים. ברבים משיריו ניכרת השפעה מזרחית תימנית בעקבות שיתוף הפעולה עם הזמרת בת תימן, ברכה צפירה: 'פתחו את השער', 'שיר העבודה' (כחול ים המים), 'מי יבנה' (מי יבנה בית בתל אביב) - שיר זה מדבר על החלוץ היודע לעשות הכל: לבנות, לנטוע, לשתול ולזרוע, נושא שכיח מאוד בתקופה בה חובר השיר, אמצע שנות השלושים. 'שיר העבודה' נכתב להצגה לתיאטרון המטאטא', שנקראה 'מיסטר קיבוץ', השיר נועד לשמש כהמנון עבודה. הלחן נכתב על ידי נחום נרדי, ולאחר מכן הותאמו המילים על ידי נתן אלתרמן. 'שתו העדרים' הוא לחן נוסף של נרדי למילים של אלכסנדר פן.
שני שירים, שהתפרסמו בשנות הארבעים על רקע מלחמת העולם השנייה: 'אשרי הגפרור', 'הליכה לקיסריה', נכתבו על ידי צנחנית מפורסמת, חנה סנש, שעלתה לארץ מהונגריה בהיותה בת שמונה עשרה, והתנדבה בעיצומה של מלחמת העולם השניה יחד עם קבוצת חברים, לצנוח בשטח שנכבש על ידי הצבא הגרמני ולפעול להצלת יהודים. בשנת 1944 הוצנחה ביגוסלביה. אחרי שהייתה עם הפרטיזנים של טיטו, עברה להונגריה, שם נתפסה והוסגרה לגרמנים. הם הוציאו אותה להורג אחרי שעונתה קשות. השיר 'הליכה לקיסריה' (אלי אלי) הולחן על ידי דוד זהבי.
דוד זהבי נולד ביפו. בהיותו בן 17 בלבד, הלחין את השיר 'אורחה במדבר' (ימין ושמאל רק חול וחול) למלותיו של יעקב פיכמן. זהו לחנו הראשון (1927). לחן נוסף של זהבי למלותיה של פאניה ברגשטיין 'ניגונים' (שתלתם ניגונים בי אבי ואמי), מבטא געגועים לבית הוריה בעיירה היהודית שחרבה ואיננה. ב - 1942 הלחין דוד זהבי את 'שיר הפלמ"ח' (מסביב יהום הסער), למלותיו של זרובבל גלעד, שלימים הפך להמנון הפלמ"ח. לחנים נוספים שלו: 'אני נושא עמי', 'שקיעה נוגה'.
תמלילן בולט מלפני קום המדינה ולאחריה, שאנו נהנים מפרי עטו גם בימים אלה, הוא חיים חפר:'האם האם', 'אין כמו יפו בלילות' ועוד רבים אחרים. חיים חפר עלה מפולין בעודו נער, התגייס לפלמ"ח, ובמסגרתו הקים את 'הצ'יזבטרון' - הלהקה הצבאית הראשונה בארץ שהוקמה לפני מלחמת העצמאות. שיר בולט מהווי הפלמ"ח על פי לחן ארמני - 'הפינג'אן' (הרוח נושבת קרירה), המילה צ'יזבט המוזכרת בשיר פירושה: סיפור שיש בו אמת, ומעורבים בו גוזמאות ודברי כזב. שנה אחרי פרוץ קרבות מלחמת השחרור כתב חיים חפר את השיר 'הן אפשר' ללחן של דוד זהבי. בשיר מודגשת הכמיהה לסיום הקרבות. בשנת 1954 לאחר שחמישה צעירים ניסו להגיע אל הסלע האדום פטרה בירדן ונהרגו בהתקלות עם כוחות ירדנים, כתב חיים חפר את השיר: 'הסלע האדום' ללחנו של יוחנן זראי. השיר בוצע על ידי הזמר אריק לביא. שירים נוספים של חיים חפר: 'איזה יום יפה', 'שיר השכונה', 'הקטר', 'שושנה שושנה', 'רבותיי היסטוריה חוזרת', 'היו זמנים', 'הוא לא ידע את שמה', 'הפרוטה והירח', 'רותי', 'דודו', 'רוזה', 'איריסים', 'יצאנו אט', 'לחיי העם הזה', 'אח יא ראב'.
אריק לביא, זמר ושחקן. אחד משיאיו כשחקן, תפקיד ראשי בהצגה 'הו יוליה' בתיאטרון 'הבימה' יחד עם שושיק שני. אריק לביא הקליט מספר לא מבוטל של להיטים, ביניהם: 'שיר הוא לא רק מילים', 'כל הנחלים', 'למה לא ספרת', 'היתה לי דודה בחדרה', היה או לא היה', 'אנקש', 'את חכי לי ואחזור'.
מלחינים מרכזיים מלפני קום המדינה ולאחריה, שהם דור המשך למלחינים שהוזכרו קודם לכן הם: אלכסנדר (סאשה) ארגוב ומשה וילנסקי.
בין שיריו של וילנסקי, יליד פולין, נמצא שירים עם השפעה מזרחית-תימנית כמו: 'לנו יש פלאפל', 'רחל רחל', 'יא אמי יא אבי' (מה היה לו ללבבי). משה וילנסקי נחשב בתקופה שלפני קום המדינה לאיש מקצוע בולט בתחום המוסיקה הקלה ושימש גם כמעבד מוסיקלי לשירים העבריים. אנשים, שהכירוהו מחו"ל, שאלו: "איך מוסיקאי רציני כמוך, זונח את המוסיקה הקלאסית ועובר למוסיקה הקלה?". ענה וילנסקי: "אני מעדיף לכתוב שירים, שכל העם ייהנה מהם וישיר אותם לאורך השנים, במקום לכתוב יצירה קלאסית, שתזכה להערכת מספר מוסיקאים ואיזו תזמורת תנגן מידי פעם". מכך יצאנו נשכרים. אנו נהנים משיריו ואחרינו בודאי ימשיכו להנות הדורות הבאים. וילנסקי עלה לארץ בשנת 1932. קרוב לחמישים שנה כתב מאות שירים למיטב הזמרים בארץ. כמו כן, הלחין מוסיקה לתיאטראות: 'המטאטא' ו'לי לה לו', לקולנוע ולמופעים שונים וללהקות צבאיות ('יא משלטי' ללהקת הנח"ל). ייחודו בכך שלא כפה על שמריו ושינה לחניו על פי רוח התקופה. בין שיריו האחרונים: 'דצמבר' בביצוען של מזי כהן (יוצאת להקת 'גזוז', בראשותו של דני סנדרסון) ודפנה ארמוני (יוצאת להקת השריון). השיר 'יא משלטי' שהלחין וילנסקי למילים של יחיאל מוהר, מדבר על מה שנקרא היום מוצב, עמדה צבאית, השולטת על הסביבה.
מוהר ווילנסקי שיתפו פעולה בשירים נוספים. ביניהם: 'בלדה על מעיין וים', 'כיתה אלמונית', 'רחל רחל', 'לאור הזיכרונות', 'יש לי חלום', 'מול הר סיני' (נכתב בעקבות מבצע סיני בשנת 1956).
השיר 'רחל רחל' בוצע על ידי איתמר כהן, נציג משפחה מוסיקאלית (האב סולימאן הגדול והאחים חופני, ורדינה ויזהר כהן).
עם קום המדינה מגלה הזמר העברי סימנים ראשונים של מעבר מנושאים המבטאים מטרות משותפות של חלוציות ועבודה, אל היחיד, בחיפושיו אחרי העצמי שלו, תסכוליו, מאבקיו היומיומיים וכו'.
אפשר לומר שזעירא ואדמון הם שהניחו את היסודות לזמר העיברי. וילנסקי וארגוב הם ממשיכי הדרך הבולטים.
לחניו של סאשה ארגוב קשים לביצוע. כדוגמא אביא את השיר 'השמלה הסגולה' (דרושה מיומנות על מנת לשלוט במרווחים). יכולתו הגאונית של המלחין המופלא היתה בהתאמת המנגינה למילים, שנתנה את ההרגשה כאילו הם נולדו יחד. סאשה ארגוב עלה לארץ מרוסיה בהיותו בן עשרים. לחניו הראשונים נעשו להצגות ילדים בבתי ספר.
שנות החמישים מאופיינות כתקופת הצנע הכלכלי. דגם מייצג של החיים בשנים אלה בארץ, ניתן למצוא בסרט הישראלי 'אלכס חולה אהבה', כאשר ברקע מתנגנים להיטים לועזיים משנות החמישים.
בשנים אלה עולה דור נוסף של מלחינים ביניהם עמנואל זמיר, גיל אלדמע, דב זלצר, אמיתי נאמן ('הנאווה בבנות', 'ניגון עתיק'), יוסף הדר ('ערב של שושנים', 'תפוח חינני', 'אל העין', 'שיר הנוקדים'), יוחנן זראי ('גן השקמים', 'ויבן עוזיהו'). השיר 'גן השקמים' חובר על רקע עצי השקמה שהיו מוצבים ברחוב 'המלך ג'ורג'' בתל אביב ובגן 'בן יעקב', הנמצא בין 'היכל התרבות' ל'הבימה'.
בערב זמר שהנחתי בתחילת יולי - 1998, פגשתי לראשונה את המלחין, יוסף הדר. האירוע היה למעשה מסיבת סיום העונה של מקהלת רמת-גן שעליה מנצח המלחין. עבורי היה זה תחילתו של קשר מיוחד עם היוצר, שכל כך אהבתי לשיר משיריו בהיותי ילד. תוך ימים מצאנו עצמנו בביתו ברמת-גן משוחחים שעות ארוכות:
אדם: "יוסף, 'שני חיילים' ו'שובה אלי' היו שירי נוף ילדותי. אני זוכר אותם כשירים הראשונים, ששרתי וליויתי בגיטרה, יחד עם חבר כיתתי, שלמה, בן עדת תימן, כשהיינו בכיתה ה' בשנת 1964, בבית הספר היסודי, "המגינים", בחולון".
הדר: "שני השירים נולדו יחד באותו שבוע בשנת 1961 כלחנים בלבד. בתקופה זו שיתפתי פעולה עם עמוס אטינגר, שהתרשם מהמנגינות, ובאותו יום בחדרי, ברמת-גן, חיבר את המילים כשהוא מתאים אותן לאווירת המנגינה ולקצבה הפנימי. על פי מקצב הגיטרה ב'שובה אלי', שמע עמוס דהירת סוסים, ועל פיו בנה סיפור על סוס שהלך לאיבוד, על אב שיצא לקרב ועדיין לא שב, ועל אהובה שנעלמה מבלי לומר שלום. יש סיום אופטימי לסיפור, האב חזר על הסוס האובד וגם האהובה חוזרת בסירה, "הו... הו... שבו אלי".
אדם: "מה זה ה - הו... הו... שמייחסים לשירי שנות החמישים ותחילת השישים?"
הדר: "כמו ששרו באמריקה ובאנגליה: 'יה, יה' ובצפון אירופה: 'יו, יו'. באותה תקופה יצרו בארץ הרבה שירי רועים בהשפעת מלחינים שהיו חברי קיבוצים. במקרים רבים חיברו משוררים מילים למנגינות קיימות, והיה נהוג להוסיף פה ושם, הברות וצלילים בודדים שנותרו ללא מילה. ב"שיר הגז", למשל, שחיברו עמנואל עמירן ושרה לוי תנאי, הוסיפו שתי הברות: 'יה... הא...'. אצל ידידיה אדמון בשיר 'אל אדמות לכיש', שהוא שיר בוקרים, (בוצע על ידי שלישיית "המיתרים") מוצאים כבר בפתיחה את ה - 'הו' שמונה פעמים. בשירי 'שיר הנוקדים', כתב לי משה דור, טקסט על לחן מוכן. בסוף הפסוק, כשנשאר צליל בודד ומשה לא מצא מילה מתאימה, שלפנו את "פיתרון הפלא", 'הו', במספר סיומי משפטים. ואלה רק דוגמאות בודדות מתוך שירים רבים בסגנון זה.
אדם:"מתקבל הרושם שרוב המלחינים משנות העשרים עד שנות החמישים, ששיריהם התפרסמו ברבים והפכו לשירים עממיים המושרים גם בימים אלה, היו ממוצא אירופאי".
הדר: "זו אכן עובדה היסטורית. בראש הרשימה אזכיר את אבי הזמר העברי החדש, הלוא הוא המלחין יואל אנגל, שעלה מרוסיה והתיישב בתל אביב. משיריו הידועים: 'נומי נומי' ו'עגבניה'. זכורים לי מספר מלחינים מעדות המזרח כמו: ניסן כהן-מלמד ('ותחזינה עינינו'), אליהו גמליאל ('ארץ זבת חלב') ושרה לוי-תנאי, מורתי. כמו כן, פייטנים שונים, בירושלים, בצפת ובטבריה, שהלחינו פיוטים לבתי הכנסת".
"קהל היעד העיקרי לשירים החדשים שנוצרו בארץ ישראל, לפני הכרזת העצמאות, היה ההתיישבות העובדת (קיבוצים ומושבים), תנועות הנוער החלוציות והפועלים העבריים שעסקו בבניין ובסלילת כבישים לאורכה ולרחבה של הארץ. היתה ציפייה לשירים שיביעו את הווי הארץ ההולכת ונבנית: 'הבו לבנים', 'הך פטיש', 'שיר העמק', 'בהרים השמש מלהטת'. כמו כן, היה ביקוש מצד המורים לזמרה לשירים חדשים, שילוו את החגיגות בבית הספר. בהדרגה, נדחו השירים האירופאים שהובאו לארץ ישראל, עם ראשית העליות הגדולות, על ידי השירים החדשים".
אדם: "השירה בציבור מהווה את אחת התופעות המרכזיות בהווי התרבותי בארץ. כיצד זה החל?"
הדר: "עוד לפני קום המדינה, נהגו יוצרים ומורים למוסיקה לתור את הארץ בקיבוצים, מושבים ומועדונים שונים של ההסתדרות, וערים שונות וללמד שירים שזה עתה נולדו יחד עם שירים מוכרים. זכורים לי המלחינים: דוד זהבי, דניאל סמבורסקי (מורי משכונת בורכוב), מרדכי זעירא, עמנואל זמיר ואליהו גמליאל. גמליאל היה זה שעזר לי להפיץ את לחני הראשון 'אל העין' בעיקר בהתיישבות העובדת. התקשורת האלקטרונית לא היתה מפותחת דיה, כך שהשירים היו חייבים להגיע לציבור בעזרת מתווך, הלוא הוא מדריך השירה בציבור".
אדם: "אחת מחוויות ילדותי, שנותרה חרוטה עמוק בזכרוני, היא הגעתו של המלחין עמנואל זמיר למעברה בה התגוררתי עם משפחתי לאחר עלייתי ארצה בשנת 1957, כדי ללמדנו מזמרת הארץ."
הדר: אכן, עמנואל זמיר נחשב בעיני למי שעשה עבודה כבירה בתחום השירה בציבור, ותרם רבות להשרשת הזמר הישראלי. במרוצת השנים הפך המלחין אפי נצר למוביל בתחום השירה בציבור, והיה הראשון ששילב שקופיות שעליהן כתובות מילות השירים, כך שיכולנו לשיר בחופשיות תוך עמעום התאורה בעולם. ראוי להזכיר את תרומתם של שרה'לה שרון, גבי ברלין, ניסן כהן-הב-רון ועוד. לטעמי, מהווה ההתכנסות יחד והשירה בצוותא מאין תחליף לתפילה בציבור".
אדם: "באופן כללי, כך אני מתרשם, ישנה זיקה בין השרים בציבור לבין אלו הרוקדים ריקודי עם."
הדר: "זוהי המשכיות טבעית שהיא בעצם מעבר משירה במצב של ישיבה סטאטית, לתנועת הגוף המבטאת את אותם שירים עממיים בעזרת ריקוד."
אדם: "שמעתי פעם משפט שאומר: "הציפור לא שרה בגלל שהיא מאושרת, היא מאושרת בגלל שהיא שרה". יש עמי קטע שהייתי רוצה להקריא בפניך":
"קיץ תר"פ. זרם העליה השלישית נמשך, ושאלת העבודה לעולים החמירה... העבודה בכבישים היתה מלווה צרות, דאגות ומכשולים. הפועלים לא רק שלא הורגלו בעבודה קשה ומפרכת זו, אלא בכלל לא היו רגילים ברובם לשום עבודה גופנית, ואף על פי כן, לא נפלו הפועלים ברוחם. אחרי יום עמל מפרך היו מתלקטים במעגל, שרים ורוקדים שעה ארוכה בדבקות ובהתלהבות. השירה והריקוד בחברותה סייעו לטהר את הנפש מן הצער והדאגה ולעודד לקראת יום המחרת". (צבי ליבנה (ליברמן) "פרקי העליה השלישית").
הדר: "בהחלט משקף את המציאות".
אדם: "מלחינים כמו ארגוב, וילנסקי ורכטר באו מתוך נגינה בפסנתר שהוא כלי הרמוני, האם עובדת היותך כנר, לא יצרה קושי בהלחנה?"
הדר: "אני מחשיב עצמי כמלחין עממי. בעצם, אני שומע את המנגינה, ברוב המקרים את כולה, מתנגנת בראשי וללא קושי אני מעביר אותה מיד לשפת התווים. אם אין המשכיות טבעית בקו המלודי, ואני חש שיש היתקעות מסוימת, בדרך כלל, השיר נפסל ואינו יוצא לאור. אני מעדיף שהלחן יוולד בזרימה אחת וללא הפסקה. שני השירים: 'שיר הנוקדים' ו'בהר הגלבוע' הם יוצאי דופן במובן זה. החלק הראשון של 'שיר הנוקדים', "עוד נגיע אל מימי הנחל...", נולד בנשימה אחת. כעבור כחצי שנה נולד לפתע רעיון הדבקה בפזמון: "חולו חולו..." וכן הלאה. לאחר מכן התאים משה דור את המילים. השיר 'בהר הגלבוע', נולד עם ארבעת התיבות הראשונות בלבד, ההמשך נוצר תוך חיפוש שבא לאחר מכן".
----
יוחנן זראי הלחין את השיר 'ויבן עוזיהו' למילים מתוך 'דברי הימים'. השיר בנוי משלושה צלילים בלבד. (אגב, בשנות השמונים נכתב שיר בעל צליל אחד בלבד, זהו שירה של להקת "נוער שוליים" עם הסולן מיקי אגי - 'ציירי לך שפם'). לחנים נוספים של יוחנן זראי: 'קול אורלוגין', המילים דידי מנוסי, שרה ריקה זראי, 'השעות הקטנות של הלילה' בביצוע אריק איינשטיין, 'אחי הצעיר יהודה' בביצוע להקת 'גיסות השריון' אחרי "מלחמת ההתשה".
דב זלצר, מלחין, מעבד ומנצח, כתב גם מוסיקה לסרטים ומחזות, ביניהם: 'עוץ לי גוץ לי', 'קזבלן', 'פורטונה', 'שלושה ימים וילד', 'ארבינקה', 'איי לייק מייק' (סולן שיר הנושא 'מה צריך בסך הכל בן אדם' היה ליאור ייני). השיר 'השר משה מונטיפיורי', למילותיו של חיים חפר, הולחן על ידי דב זלצר במיוחד עבור יהורם גאון לסרטו :אני ירושלמי'. השיר מספר בצורה חיננית מאוד על קורות חייו של הנדבן הידוע. שירים נוספים: 'דבר אלי בפרחים', 'נאחז בכל משלט', 'נערה ושמה כנרת', 'אהבה ברמזים', 'שמונה בעקבות אחד', 'הגבעות הכחולות', 'יא ירח' ו'ארבינקה'.
עמנואל זמיר, הביא עמו סגנון מיוחד במקצב הדבקה הערבית, וכתב בעצמו את המילים לשיריו. עמנואל זמיר אהב לבקר בכפרים ערביים, במקומות ואתרים תנכיים, והיה קשור להווי של חיי כפר ורועי צאן. סמוך למלחמת העצמאות, כתב זמיר את השיר 'ערב שח', שהיה אחד משיריו הראשונים. שירים נוספים: 'דבקה החמור', ו'באר בשדה'. בשיר 'מחול הדייגים' (רוח ים והוד גלים...), שנכתב במיוחד למסכת מחולות דייגים בשנת 1956, ישנו שיתוף פעולה בין זמיר שכתב מילים לבין גיל אלדמע, שהלחין. אומר גיל אלדמע, בכל הקשור למוסיקה עם השפעה ים תיכונית: "לא חשבנו שאנחנו שרים שירים מזרחיים. סלסלנו ומשכנו בקולינו מתוך אמונה, שזוהי השירה הארץ-ישראלית החדשה".
גיל אלדמע נולד בגבעתיים ולמד בארץ ובארצות הברית. מזה שנים עורך תוכניות בתחום הזמר העברי ברדיו ובטלוויזיה. עיבודיו הקוליים לשירים עבריים מושרים על ידי חבורות הזמר בארץ. הלחין את השיר: 'אנה הלך דודך'.
זמרות בולטות מתקופה זו: יפה ירקוני, שנודעה כזמרת המלחמות ('באב אל וואד', 'שחרחורת' (כך קראו לה בפלוגה) 'אל נא תאמר לי שלום', 'עגלה עם סוסה', 'זה הסוד שלי'), ושושנה דמארי, זמרת מופלאה, בעלת קול נפלא ויכולת ביצוע מדהימה. זמרת הבית של משה וילנסקי: 'הקרב האחרון', 'היו זמנים', 'הורה ממטרה', 'הנה מול הר סיני', 'אני מצפת', 'ארץ זבת חלב', 'צריך לצלצל פעמיים'. עד היום זוכה שושנה דמארי לתואר 'המלכה של הזמר העברי'. השיר 'כלניות' של אלתרמן וולנסקי הוא שיר הדגל שלה.
בשנת 1948, הייתה יפה ירקוני אלחוטאית במחנה ביל"ו. במקביל, הופיע השחקן רפאל קלצ'קין בפני חיילים בשלישיה, יחד עם מוטי בהרב וסעדיה דאמרי.
באחד הימים הגיע קלצ'קין לבסיס, זמן קצר לפני שהחיילים יצאו לכיוון ירושלים, וסיפר ליפה שכתב שיר חדש. הוא זמזם לה אותו, וכך שמעה ירקוני בפעם הראשונה את השיר 'האמיני יום יבוא' שהלחין בהרב. יפה וקלצ'קין יצאו יחד לחיילים ויפה לימדה אותם את השיר במהירות. מיד אחר כך הם יצאו לפעולה הידועה בשם 'מבצע נחשון'. כאשר חזרו החיילים מהקרב, הם כתבו על המשוריינים : "האמיני יום יבוא – יפה". זמן קצר לאחר מכן הקליטה יפה ירקוני את השיר, שהפך לאחד השירים המובילים של התקופה.
חלק משיריה המפורסמים יותר של שושנה דמארי, נכתבו לאו דווקא עבורה למרות שהם מזוהים איתה. היו שירים שוילנסקי הלחין עבור להקת הנח"ל, ודמארי הקליטה אותם בהמשך. וילנסקי היה מכנה אותה "הגנבת" מתוך חיבה כמובן. השיר ' צריך לצלצל פעמיים' נכתב למעשה להצגה של תאטרון 'הקומקום' בתחילת שנות הארבעים. מאוחר יותר פנה וילנסקי לשושנה ביודעו שהשיר מצא חן בעיניה מאד, והציע לה להקליט אותו.
זמרת נוספת, צעירה יותר, היא אסתר רייכשטט (עופרים), בעלת קול נפלא, שזכתה להכרה בינלאומית :'לילה לילה', 'שחרחורת', 'היו לילות', 'מי יתנני עוף', 'שיר הנודד' (הי ציוניוני הדרך), 'רקפת', 'ואולי'. באמצע שנות השבעים זכינו לביצוע נהדר של השיר 'דמעות של מלאכים'.
שלושה זמרים חשובים מאותה תקופה: שמשון בר-נוי, ששר באווירה ישראלית של אז שירים כמו 'כנרת', 'ראש פינה', לעומת ישראל יצחקי, שהושפע ואהב את השירים בסגנון הסלוני, באווירת בתי הקפה: 'אבא'לה בוא ללונה-פארק', 'אנו נפגש', 'סימונה מדימונה'. אליהם נוסיף את צדוק סביר - 'ביום בהיר ירדתי דרומה'.
"להקת אילון" ליוותה את עצמה בדרך כלל באקורדיאון וטרבוקה ושרה שירים מאוד אופייניים לתקופה: 'פלאפל', 'רומיה' (וואלה יש לה זוג עיניים), 'סימונה מדימונה'.
חלק משירי שנות החמישים מאופיינים בשמם כשירי הו-הו. צמד "הדודאים", ישראל גוריון ובני אמדורסקי, ביטא זאת במספר שירים: 'שיר הרועים', 'שיר הנוקדים', שיירת הרוכבים', 'טיול לילי'. הצמד הוקם בשנת 1956, כאשר נפגשו השניים במסיבה בירושלים בצורה מקרית לחלוטין. הצמד היה פעיל עד למותו של אמדורסקי באמצע שנות התשעים.
יוצר חשוב בתחום ספרות הילדים בארץ היה לוין קיפניס. בין שיריו: 'הרקפת' (מתחת לסלע), 'המעפילים' (אל ראש ההר...). קיפניס כתב גם שירי חג ומועד: 'ראש השנה', 'סביבון סוב סוב סוב', 'חנוכה חנוכה', 'שימו שמן', 'לביבות', 'חג פורים', 'אני פורים', 'יום טוב לנו'.
להקת "הגבעטרון" הוקמה ב - 1948 על ידי מספר חבר'ה צעירים מקיבוץ גבע. הלהקה מהווה סמל לשירה העברית ודוגמא לחבורות הזמר בארץ. שירי הדגל שלה: 'ים השיבולים', 'גוונים', 'בת שישים' ועוד הרבה שירים רוסיים מתורגמים.
היסטוריה של הזמר העברי